אוולין إيفلين
מיכל ידוב ميخال ييدوف
אוצרת: דינה יקרסון قيّمة: دينا يكرسون
11.6.26-20.6.26
* ערבית לאחר העברית العربية بعد العبرية
אוולין // מיכל ידוב
אוצרת: דינה יקרסון
"כשאמא שלי הגיעה לארץ לא היה לה כלום. היה לה מעיל ארוך שלא התאים, צמה ארוכה שלא התאימה, כתיבה בערבית שלא התאימה. הורים ואחים שנשארו מעבר לנהר ולים, ודמעות על מכתבים מאחותה רות, שלא התאימו. היה לה גם שם שלא התאים, והיו לה חלומות על שידת איפור מעץ ליד קיר בצבע לילך שלא היתה לה, אבל היא רצתה שתהיה לה." (מתוך רשימות האמנית)
העבודות המוצגות בתערוכה נוצרו מתוך המפגש בין זיכרונותיה האישיים של מיכל ידוב לבין זיכרונות שנולדו מן הסיפורים ששמעה מאמה. שם התערוכה הוא שמה של האם, שעלתה לישראל מעיראק בצעירותה יחד עם אחותה, ונאלצה להחליפו בשם אחר. סיפורי האם על החיים שהותירה מאחור, ועל רגעי המעבר והעלייה לארץ, ליוו את האמנית שנים רבות והפכו לחלק בלתי נפרד מעולמה הפנימי והחזותי. בעוד ששמה של האם הוחלף בשם ישראלי שמחק בכוחו את זהותה הקודמת, השם "אוולין" נותר כצליל נעדר־נוכח בחיי המשפחה – הד רחוק לחיים שאבדו, מעין שם־רפאים שעדיין תובע את מקומו בחיים ובזיכרון.
העבודה המרכזית בתערוכה משחזרת את ביתם של סבה וסבתה של האמנית: התרנגולים שבחצר, המרצפות המצוירות והתקרות הירושלמיות הגבוהות. העבודה מידמה לציור של חלל אדריכלי אך למעשה, היא לא נוצרה מתוך התבוננות בדימוי ממשי של הבית, אלא מתוך שברי הזיכרון של ידוב. כך, הציור כמו מורכב מטלאי בד הנרקמים לכדי מארג אחד מתוך רסיסי התודעה – מקטעים נפרדים המתלכדים בהדרגה לדבר־מה שלם. הציור של הבית מותאם לחלל הגלריה, ומנהל דיאלוג איתו. הוא מזמין את הצופים להיכנס פנימה לתוך חדריו כמו אל עולם אחר. הצופה מוזמן לשוטט בדמיונו בחלל הבית ולמצוא בו אלמנטים פנטסטיים, הממזגים בין הפנים לחוץ; לנוע בתוך מרחב שבו המציאות מתערערת ונבנית מחדש.
כל יצירה מתחילה בפעולת ליקוט: מיכל אוספת עלים מן הגינה ויוצרת באמצעותם דפוסים המזכירים טפטים או אריגים. המפגש בין העלים, הצבע והמשטח מייצר מרקם אורגני שעל גביו נרשמים הדימויים. בהמשך, היא מפרקת את העבודה ומטפלת בכל חלק בנפרד. לאחר פעולת האיחוי נוצר מעין תצרף ציורי רב שכבתי, אולם נותרת גם תחושה של אי־שלמות ופרימה. פעולת הפירוק וההרכבה מחדש מהדהדת את מנגנון הזיכרון עצמו: האופן שבו דימויים מן העבר נשכחים ונבנים מחדש, לעולם לא באופן זהה.
בתערוכה זו הזיכרון אינו נתפס כעדות יציבה לעבר, אלא כחומר חי ומעורר השראה למעשה הציור. היצירות שואבות השראה מן הביוגרפיה המשפחתית, לצד איכויות פנטסטיות ומשחקיות, ההופכות כל ציור למרחב משתנה של אפשריות.
על האומנית והאוצרת:
מיכל ידוב - אמנית, חיה ויוצרת בסטודיו שלה בצור הדסה, בהרי ירושלים.
עבודתה מתמקדת בציור בטכניקות שונות, בפורמטים גדולים, המאופיינים לרוב כעבודות תלויות מקום (Site-specific) המנהלות דיאלוג עם חלל התצוגה.
העבודות עוסקות לרוב במיפוי זכרונות אישיים משפחתיים אל תוך סביבה אינטימית של חלל ביתי.
חלקי זיכרונות, מראות וגעגועים מתלכדים בעבודותיה באמצעות קו כתם וצורה לכדי מבנה חדש המשמש מטפורה לזיכרון.
ידוב, בוגרת תואר ראשון (A.B) בתולדות האומנות מהאוניברסיטה העברית ולימודי אומנות במדרשה לאומנות , בית ברל. חברה בגלריה השיתופית "אלפרד" בתל אביב .
אוצרת :דינה יקרסון:
דינה יקרסון - (נ׳ 1983, רוסיה) אוצרת ואמנית. יקרסון למדה במדרשה לאמנות בית ברל, בוגרת לימודי תואר שני ללימודי אוצרות באוניברסיטת ציריך ולימודי תעודה בסמינר הקיבוצים. יקרסון שמשה כאוצרת משנה במוזיאון רמת גן; מרצה במוסדות שונים על נושאים מגוונים של אמנות ותרבות במוסדות שונים בישראל.