העור האחרון الجلد الأخير
תערוכת יחיד לרונן רז
אוצר: אורי דרומר
11.9.2025 - 11.10.2025
צילומי הצבה: דניאל חנוך
* ערבית לאחר העברית العربية بعد العبرية
רונן רז מציג גוף עבודות, הכולל סדרות של אובייקטים המבוססים על עור ממוחזר ומעובד לצד רישומים בגרפית ופחם, ציורים בצבעי-מים ופסלים של בעלי־חיים, פחמים, אבנים, רגבי אדמה, דגמי קרקע, פירורי סלעים, חצץ ופסולת בניין, צמח, וגדם עץ שרוף, עשויים עור. התבוננות קרובה ושימת לב מגלות כי ניתן לראותם כפבריקציות (Fabrications) של עור. לצד אלו מוצגים טרריום (Terrarium), בית גידול חרקים נטוש וצנצנות ייחורי צמחים זעירים. כמו כן, מודל טבעי של חרק משומר מסדרת המקלונאים, בתנוחת הסוואה על ענף, קבוע על בסיס מצופה פורניר.
זהו העור האחרון – ייצוגים שונים של הישרדות; השרידים שנותרו, כמעין נשל, זכר, שרידי־זכרון במעטפות שונות: מעטפות-עור; ייצוגים – אובייקטים המהווים בעצמם מעטפות חזותיות; מעטפת חזותית של חלומות, פנטזיות, דמיונות ועוד.
רז נולד וגדל בשיכון ל' בצפון תל אביב בשנות ה- 70. אזור ביניים שהיה ממוקם בשולי עיר, בו התמזגו יחדיו הטבעי והאורבני. עם השנים, העיר גדלה והתרחבה אל תוך אזורי הנוף הפראי שהלך ונעלם, עד שנותר ממנו רק מרחב מדומיין שהצמיח אובייקטים חדשים שמקורם, כאמור, בקצוות. שוליים חומריים, גאוגרפיים, גופניים ונפשיים.
חלל התערוכה
חלל הגלריה מתפקד כמרחב פוטנציאלי דמוי מיכל או בית גידול – בו אצורים תוצרים ממעבדת הניסוי והמחקר, סטודיו האמן; מעבדות-גידול של זיכרונות, דמיונות, רשמים, נשלים, הצעות לחיים עתידניים – כולם מוצגים באמצעות השימושים השונים בעור.
העבודות בעור
האובייקטים בתערוכה נלקחו מתוך אוסף-העורות של האמן שמקורו בפְּרִיטֵי-לְבוּש והנעלה משומשים וסטוקים פגומים, שהושלכו ללא דורש. העור, שפורק מפריטי-הלבוש, עבר תהליכים כימים שונים; השרייה, דיקוק וריכוך, במטרה למחזרו ולעבדו מחדש. הוא נושא היסטוריה של דורות – והופך לאובייקטים של הנעלה והלבשה באמצעות תהליכים תעשייתיים. רז עיבד את העורות הללו והעביר אותם תהליכי מִחזוּר ידניים על מנת שישמשו כחומר גלם בעבודותיו – פעולה הנושאת את זכר עיבוד העור, פרקטיקה שנשתכחה ונמחקה תחת תהליכי התיעוש והמיכון.
התבוננות עומק מגלה בעבודות העור רבדים נוספים: מבנים של שכבות מהודקות, מחוזקות או מחופות בעור. תחילה, המתבונן מביט באובייקט פשוט ויומיומי; תוהה על הדומות והשוני, נהנה מאי־הבהירות לגבי מקורם של הדברים. בהתבוננות ממושכת יותר נחשפים פרטים אינטימיים ודקויות, המייצרות אפקטים של זרוּת ובעתה, כאשר מתגלה מוצָאָן העורי. רז מספר: "אני מעבד את העור, כך שיהיה קשה להבחין בין המקור לחיקוי (ההעתק); כך שההעתק הופך נאמן יותר למקור".
אובייקטים אחרים כוללים פסלוני וינטג' של בעלי-חיים מפורצלן יוקרתי ממזרח אירופה, חפצי נוי עדינים, כנראה זיכרונות מסלונים ביתיים מרוחקים – אותם מצפה האמן בעור ממוחזר, ובכך מעבירם שינוי צורני. תהליך הציפוי ושינויי־הצורה, נושאים זיכרון מרומז לצורות החיות והמקוריות, אך למעשה הם דבר־מה חדש, שנולד מתוך השימוש במעטפת העור.
הרישומים והציורים
הרישומים והציורים בתערוכה הם תולדה של תהליך התבוננות ארוך ושל רישום עדין ומדויק של ציורי נוף מדומיינים ריאליסטיים, שולי עיר וטבע, מַעזֵבות, קווי תפר עירוניים ולעתים, מבנים מרוחקים. מה שניכר לעין הוא מעֵין-ניסיון לשחזר זיכרון לא שלם ומדומיין למחצה. לצד נופים ומרחבים אלו רונן מצייר נופי פַּרְוָה בצבעי מים; פַּרְוָה פשוטה, אשר הופכת בתורה לנופים מדומיינים פנטסטיים ומבעיתים.
הטרריום הנטוש
בית גידול לחרקים שעל חלקו העליון הוצבו צנצנות צמחים ובהן ייחורים זעירים. בתחתית בית הגידול מתגלים עלים וביצים של חרקים מסדרת המקלונאים שגודלו בטרריום. אובייקט נוסף הוא מודל טבעי, הכולל פרט משומר (נקבה), בתנוחת הסוואה משולבת בצמח על בסיס מצופה בפורניר. מבנה הטרריום ודגם המודל הטבעי מזכירים מעבדה אנטימולוגית, המנסה עדיין לשמר משהו מהטבע האובד. האובייקטים היחידים כאן שהם חיים וטבעיים הם הייחורים – צמחים זעירים, חלקי צמח בוגר שנחתך והופרד מצמח אחר על מנת להצמיח שורשים חדשים בעצמו, באופן המאפשר לו להתרבות.
הערות סיום
העור הוא רקמה המשתרעת על־פני כל הגוף; מרחב לימינלי בין החוץ והפנים ובין החייתי והתרבותי. על פני הרקמה מתקבלים סימנים אינטימיים ביותר ונרשמות טראומות. בד-בבד, העור מהווה חומר תעשייתי הנתון לחוקי האופנה והכלכלה.
אופני השימוש בעור בעבודותיו של רז, מעלים על הדעת מעטפת המכסה את השלד, הבשר והשרירים. העורות הינם מעטפת חזותית, ובה בעת מעטפות של חושים, חלומות ודמיונות. רז הופך את העור המעובד למשטח חלימה, משנה את צורתו, ויוצר משהו חדש לחלוטין. העור בעבודות משמש כמעטפת לפסלי הפורצלן, או כאובייקט בפני עצמו, או כהעתק הנאמן מאוד למקור – עד שהעין המתבוננת שוגה לזהותו כעור טבעי (תעתוע ראיה או מלכודת טרף, שיש בו איכות מבעיתה). בעבודות אלו, נמחק ההבדל בין העור ובין האובייקט עצמו, מה שמזכיר את טכניקת ההסוואה של חרק. העור הופך למעטפת עבור חלל רֵיק ולסוג של שארית. זוהי מחיקה טוטאלית של ההבדל - המותירה את העור בבחינת קליפה שבתוכה יש ריק, ומגלמת את המוות; זאת בעוד העיטוף בעור של ישות כלשהי - משמר את ההבדל ומגלם את החיים.
העור האחרון הוא מופע של כאב דחוס; כאב שמגדל עור, כמעטפת המאפשרת חיים ומגינה עליהם; לצד זאת – השלת העור וגילוי הגוף העירום, חושפת את הגוף למוות. אלו תהליכים של חיים, איבוד, עיבוד, מוות וחוזר חלילה. המסורות והפרקטיקות ההיסטוריות של עיבוד העור הממוחזר, נוכחות בעבודות כזיכרון עתיד; לצד תהליכים של שינוי ולבישת צורה, כיסוי והפשטה, ציפוי וחיקוי, הגנה ולכידה, מעטפת והיעלמות. העור האחרון, שעבר טרנספורמציות, מוצא עצמו בצורתו החדשה כעבודת אמנות, המציגה את גלגוליו בין החיים והמוות – ובין עור ראשון לעור אחרון.
אוֹרי דרוּמר, אוצר אמנוּת וחוקר תרבּוּת
על האמן והאוצר:
רונן רז הוא אמן היוצר בפיסול, רישום והדפס. פסליו עשויים עורות משומשים, המקרבים את האורגני אל האנאורגני ומפגישים בין רקמות ביולוגיות ועצמים דוממים. רז הציג שתי תערוכות יחיד, בהן "סילבר פארם" בגלריה זימאק, תל-אביב, והשתתף במספר רב של תערוכות קבוצתיות בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובחו"ל, בהם גלריה מאיה בתל-אביב, גלריה ברבור בירושלים, מוזיאון חיפה לאמנות, יריד צבע טרי, Blue Star Contemporary, ארה"ב, והטריאנלה לפיסול בפוזנן, פולין. עבודותיו נמצאות באוספים בארץ ובחו"ל, וזכו במספר פרסים וציונים לשבח.
אורי דרומר – אוצר, חוקר אמנות ותרבות, אמן, מוזיקאי ובהכשרה פסיכותרפיסט. עמית בינתחומי במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו. פעיל בתחום המוזיקה משנת 1984 ומייסד להקת דורלקס סדלקס. פעיל כאמן משנת 1992, מאז 1996 אוצר וחוקר אמנות. בשנים האחרונות אצר מגוון תערוכות, בין היתר במוזיאון הרצליה ובמוזיאון תל אביב. כתב מספר ספרי מחקר אודות אמנות ישראלית אלטרנטיבית אשר ליוו את התערוכות שאצר ופרסם במהלך השנים מאמרים רבים בכתבי עת וקטלוגים.
פתיחת התערוכה
رونين راز يقدّم جسماً من الأعمال يتضمّن سلاسل من مجسّمات مبنيّة على جلود مُعاد تدويرها ومُعالجتها، إلى جانب رسومات بالـرصاص والفحم، رسومات بالألوان المائية، وتماثيل لحيوانات، فحم، حجارة، كتل تراب، نماذج أرض، فتات صخور، حصى ومخلّفات بناء، نبات، وجذع شجرة محترق – جميعها مصنوعة من الجلد. المراقبة القريبة والانتباه يكشفان أنّ بالإمكان رؤيتها كـصناعات من الجلد. إلى جانب ذلك تُعرض حوض نباتي (Terrarium)، موئل حشرات مهجور وجرار تحتوي على قصاصات نباتية صغيرة. كما يُعرض نموذج طبيعي لحشرة مُحنّطة من فصيلة العصويّات، في وضعية تمويه على غصن، مثبّتة على قاعدة مكسوّة بـقشرة خشب.
هذا هو الجلد الأخير – تمثيلات مختلفة لصراع البقاء؛ البقايا التي ظلّت، كنوع من انسلاخ، ذكرى، شظايا ذاكرة في أغلفة مختلفة: أغلفة جلد؛ تمثيلات – أجسام تشكّل هي نفسها أغلفة بصرية؛ غلاف بصري للأحلام والخيالات والأوهام وغيرها.
وُلد راز ونشأ في حيّ ل' في شمال تل أبيب في السبعينيات. منطقة وسطية على أطراف المدينة، حيث امتزج الطبيعي والعمراني معاً. مع مرور السنين، اتسعت المدينة نحو مناطق الطبيعة البرية التي راحت تتلاشى، حتى لم يبقَ منها سوى فضاء متخيّل أنجب أجساماً جديدة تعود أصولها، كما قيل، إلى الهوامش: هوامش مادية، جغرافية، جسدية ونفسية.
فضاء المعرض
فضاء الجاليري يعمل كحَيّز محتمل شبيه بحاوية أو موئل – حيث تُختزن منتجات مختبر التجريب والبحث، أي ستوديو الفنان؛ مختبرات تربية للذكريات، التخيلات، الانطباعات، الانسلاخات، واقتراحات لحياة مستقبلية – جميعها معروضة عبر الاستخدامات المختلفة للجلد.
الأعمال بالجلد
الأجسام المعروضة مأخوذة من مجموعة الجلود التي جمعها الفنان من ألبسة وأحذية مستعملة ومخزونات تالفة أُهملت. الجلد الذي فُكّك من الألبسة خضع لعمليات كيميائية مختلفة: نقع، ترقيق وتليين، بهدف إعادة تدويره ومعالجته من جديد. إنه يحمل تاريخ أجيال – ويعود ليُصبح أجساماً للّباس والأحذية عبر عمليات صناعية. راز أعاد معالجة هذه الجلود يدوياً ليجعلها مادة خام في أعماله – فعل يستحضر ذاكرة حرفة دباغة الجلد التي اندثرت تحت هيمنة التصنيع والمكننة.
التأمّل العميق يكشف في الأعمال طبقات أخرى: بنيات من طبقات متراصّة، معزّزة أو مغلّفة بالجلد. في البداية يرى المشاهد جسماً بسيطاً ويومياً؛ يتساءل عن التشابه والاختلاف، يستمتع بالالتباس حول مصدر الأشياء. ومع التأمّل المطوّل تنكشف تفاصيل دقيقة وحميمية تُنتج تأثيرات غرابة ورهبة حين يُكشف أصلها الجلدي. يقول راز: "أنا أعالج الجلد بحيث يصعب التمييز بين الأصل والتقليد (النسخة)؛ حتى تصبح النسخة أوفى من الأصل".
أجسام أخرى تتضمّن تماثيل حيوانات بورسلان فاخر من شرق أوروبا، تذكارات ديكورية رقيقة، ربما ذكريات من صالونات منزلية بعيدة – يُكسوها الفنان بجلد معاد التدوير، وبذلك يمنحها تغييراً شكلياً. فعل التغطية وتغيّر الشكل يحمل ذاكرة مبطّنة للأشكال الحية والأصلية، لكنه في الحقيقة يخلق شيئاً جديداً وُلد من استخدام غلاف الجلد.
التخطيطات والرسومات
التخطيطات والرسومات نتاج عملية تأمل طويل وتسجيل دقيق لمشاهد طبيعة متخيّلة واقعية: أطراف مدينة وطبيعة، أراضٍ مهجورة، خطوط تماس عمرانية وأحياناً مبانٍ بعيدة. ما يبرز للعين هو محاولة لإعادة تشكيل ذاكرة غير مكتملة ونصف متخيّلة. إلى جانب هذه المشاهد يرسم رونين مناظر بسيطة بالألوان المائية؛ بساطة تتحوّل بدورها إلى مناظر خيالية عجيبة ومرعبة.
الحوض النباتي المهجور
موئل للحشرات، وُضعت على سطحه العلوي جرار نباتية فيها قصاصات صغيرة. في قاع الموئل تُرى أوراق وبيض حشرات من فصيلة العصويّات التي رُبيت في الحوض. جسم آخر هو نموذج طبيعي يضم أنثى مُحنّطة في وضعية تمويه مندمجة مع نبات على قاعدة مكسوّة بقشرة خشبيّة. تركيب الحوض والنموذج الطبيعي يذكّران بمختبر حشري يحاول أن يحفظ شيئاً من الطبيعة المفقودة. الأجسام الوحيدة الحيّة هنا هي القصاصات – نباتات صغيرة مقطوعة من نبات بالغ لتُنمّي جذورها بذاتها، بما يمكّنها من التكاثر.
ملاحظات ختامية
الجلد نسيج يغطي كامل الجسد؛ فضاء فاصل بين الداخل والخارج، بين الحيواني والثقافي. على سطحه تُسجَّل العلامات الأشد حميمية وتُطبع الصدمات. وفي الوقت ذاته، الجلد مادة صناعية خاضعة لقوانين الموضة والاقتصاد.
طرائق استخدام الجلد في أعمال راز تستحضر الغلاف الذي يغطّي العظام واللحم والعضلات. الجلود أغلفة بصرية، وفي الوقت نفسه أغلفة للحواس، للأحلام والخيالات. يحوّل راز الجلد المعالَج إلى سطح للحلم، يغيّر شكله، ويصنع شيئاً جديداً تماماً. الجلد يصبح غلافاً لتماثيل البورسلان، أو جسماً قائماً بذاته، أو نسخة وفية جداً للأصل – إلى حد أن العين تخطئ وتظنه جلداً طبيعياً (خداع بصري أو فخ صيد ذي طابع مرعب). في هذه الأعمال، يُمحى الفرق بين الجلد والجسم نفسه، في تذكير بتقنية التمويه لدى الحشرات. الجلد يتحوّل لغلاف لفراغ ولنوع من البقايا. إنها محو تام للفارق – يترك الجلد كقشرة فارغة تجسّد الموت؛ بينما تغليف أي كيان بالجلد يحفظ الفارق ويجسّد الحياة.
الجلد الأخير هو تجلٍّ لألم مضغوط؛ ألم يُنبت جلداً، كغلاف يتيح الحياة ويحميها؛ وفي الوقت ذاته – انسلاخ الجلد وكشف الجسد العاري يعرّضان الجسد للموت. هذه مسارات حياة، فقدان، معالجة، موت وعودة من جديد. التقاليد والممارسات التاريخية لمعالجة الجلد المعاد تدويره حاضرة في الأعمال كذاكرة مستقبلية؛ إلى جانب مسارات تغيّر وارتداء شكل، تغطية وتجريد، طلاء ومحاكاة، حماية واصطياد، غلاف وتلاشي. الجلد الأخير الذي مرّ بتحولات، يجد نفسه في صورته الجديدة كعمل فنّي، يقدّم دوراته بين الحياة والموت – وبين جلد أوّل وجلد أخير.
أوري درومِر - قيّم فن وباحث ثقافة
عن الفنان والقيّم:
رونين راز هو فنان يعمل في مجال النحت، التخطيط والطباعة. تماثيله مصنوعة من جلود مستعملة، تقرّب بين العضوي وغير العضوي وتجمع بين أنسجة بيولوجية وأجسام جامدة. قدّم راز معرضين فرديين، من بينها "سيلفر فارم" في غاليريا زيماك، تل أبيب، وشارك في عدد كبير من المعارض الجماعية في غاليريات ومتاحف في البلاد والخارج، من بينها: غاليريا مايا في تل أبيب، غاليريا بربور في القدس، متحف حيفا للفنون، معرض "تسيفاع طري" צבע טרי، Blue Star Contemporary في الولايات المتحدة، وبينالي النحت في بوزنان، بولندا. أعماله موجودة في مجموعات داخل البلاد وخارجها، ونالت عدداً من الجوائز والتقديرات.
أوري درومر – قيّم معارض، باحث في الفن والثقافة، فنان، موسيقي، وبالتأهيل معالج نفسي. زميل متعدد التخصصات في معهد تل أبيب للتحليل النفسي المعاصر. نشط في مجال الموسيقى منذ عام 1984 ومؤسس فرقة Dorlux Sedlux. نشط كفنان منذ 1992، ومنذ 1996 يعمل كقيّم وباحث فنون. في السنوات الأخيرة أشرف على مجموعة واسعة من المعارض، من بينها في متحف هرتسليا ومتحف تل أبيب. ألّف عدداً من الكتب البحثية حول الفن الإسرائيلي البديل التي رافقت المعارض التي أشرف عليها، ونشر على مدار السنوات مقالات عديدة في مجلات وكاتالوغات.
צילום: דדי אליאס