מי תהום مياه جوفية

תערוכת יחיד לטליה רז تاليا راز

אוצרת: ליאור שור
قيّمة المعرض: ليئور شور

18.10.2025 - 22.11.2025

 
 

צילומי הצבה: דניאל חנוך

* ערבית לאחר העברית العربية بعد العبرية

התערוכה מי תהום של האמנית טליה רז מזמינה את הצופה לצלול אל עומקים מיתיים, פסיכולוגיים ואישיים. היא חותמת טרילוגיה של מיצבים רב־תחומיים, שבהם כל תחנה התגלתה כעולם עצמאי: מהיער המכושף של "ברבורי הפרא" (אלפרד, 2020), דרך המערה האפלולית ב"קחי אותי" (לוחמי הגטאות,2021), ועד למסע אל מתחת לפני המים ב"מי תהום". 

על חופי הצפון, במקום שבו הגלים מספרים סודות עתיקים, חיו הסֶלְקִּים. ביום היו כלבי־ים, ובלילות ירח יכלו לפשוט את עורם ולצעוד על היבשה כבני־אדם. 
מסופר על דייג שגילה עור של כלבת ים. הוא החביא אותו, וכך כפה על הסֶלְקִּי, שהעור היה שייך לה, להישאר עימו. שנים רבות חיה לצידו, ילדה ילדים וחלק מליבה נקשר אל היבשה, אולם מעולם לא שקט הים שבתוכה.
כאשר מצאה שוב את שנגזל ממנה, ידעה כי הבחירה כואבת: להישאר עם אהוביה, או לשוב אל עצמה ואל מקורותיה. באומץ לב עטתה את עורה ושבה לים.
אומרים שבלילות סערה אפשר לראותה על סלע רחוק, מבטה נישא בגעגוע אל החוף ואל הגלים גם יחד.

נקודת המוצא של התערוכה הנוכחית היא דמות ה"סֶלְקִי" הלקוחה מן הפולקלור הקלטי – יצורי כלאיים יפיפיים המסוגלים לנוע בין עולמות, להשיל את עורם החייתי וללבוש צורה אנושית. האגדה על הסלקי שנגזל ממנה עורה, ונלכדה בין הים ליבשה, מהדהדת שאלות על זהות ושייכות, על אובדן חופש ועל כפייה של תבניות חברתיות. עבור רז, הסלקי היא מנוף לדיון רחב ביחס לגבולות המגדר, המשפחה, המיניות ומצבי ביניים של השתנות מתמדת.

העבודות בתערוכה בונות מרחב רווי מתחים: מבנה הבמה שבגלריה מתפקד כאקווריום מדומה, סביבה מימית חיה ורוחשת אך אטומה. הוידאו מצולם בסביבה תת-ימית, מלאת עומקים פיזיים ומטפוריים שהסלקי מבליחה מתוכו כשליחה מתוך המעמקים; מעוררת תשוקה, אך גם מזכירה את הכוח של הלא־מודע לסחוף ולשוב אליו. ציורי האקוורל של רז מתארים ראשי נשים, ילדות וכלבי ים, שוב ושוב, בעדינות ורב־משמעות מקודדת; פסלים היברידיים לבנים, יצוקים בגבס, מכליאים בין איברי גוף לקונכיות. על רצפת החלל מסודרים פסלי ראש המדמים שלבי טביעה או הגחה מתוך המים. העבודות כולן מעמידות את הגוף ואת הדימוי במתח בין שקיעה והיעלמות לבין תחייה והתמרה.

ברוח קרל גוסטב יונג, שדיבר על הארכיטיפים של הלא־מודע הקולקטיבי, ניתן לזהות את הסלקי כארכיטיפית קרובה ל"בת הים", שייחודה גלום במתח בין ביוּת לבין געגוע לעולם הפראי. אצל יונג, זהו מפגש בין הצל (הדחוי) לבין ה"אני" המודע. הסלקי מגלמת את דמות ה"אחרת": נסתרת, חייתית, ומודחקת לעיתים קרובות. היא מופיעה במעמקים ככוח מאיים אך גם כמקור פוטנציאלי של חופש וטרנספורמציה. 

הסלקי של רז מעלה הרהורים אודות הגעגוע למהות האותנטית. הסיפורים שבהם היא נלקחת בשבי, אך בסופו של דבר חוזרת לים, מגלמים את הדחף הפנימי לחזור אל "העצמי" (Self) ואת ההתנגדות לתכתיבים חיצוניים. זהו מימוש של "האחרת": חיה־אישה שאינה נכנעת לחלוקה ברורה בין אנושי (תרבותי) לטבעי, ובכך חושפת את גבולות הזהות כפריכים, שבריריים ונזילים. המיתוס והארכיטיפים שהוא עושה בהם שימוש, מהווים עבור רז שער לחקירה של הפחדים, התשוקות והכמיהות הסמויות שמניעות אותה.

טליה רז "משוחחת" עם שורת אמניות שבחנו את היחסים בין גוף, חומר וצמתים של זהות נשית. מלואיז בורז'ואה שהציפה את מורכבות החוויה האימהית, דרך רבקה הורן, שהשתמשה בפרפורמנס ובפרוטזות כדי להדגיש את גבולות הגוף ואת האפשרות למתוח אותם, ועד לאנה מנדיאטה, שהשתמשה בגופה כמרכיב מרכזי  דרך פרפורמנס ומחוות פיזיות שיצרה בשטח, תוך מיזוג אינטימי עם יסודות הטבע. רז מתמקמת בתוך מסורת נשית־ביקורתית, המעמידה את הגוף ואת תפקודיו כזירה של שבר ושל המצאה מחדש.

מי תהום מייצרת חוויה מרובדת מבחינה חזותית, רגשית ותודעתית. היא נעה בין תחושת סכנה והימצאות על סף תהום, לאפשרות של לידה מחודשת. בין גוף פגיע לבין דימוי מיתי רב־עוצמה. כמו מי התהום הזורמים במעמקים ואינם נראים על פני השטח, כך גם העבודות מציעות הצצה לזרמים הנסתרים שמהם אנו שואבים את קיומנו אושר מבקשים לנסח קיום פתוח ומשתנה.

על האמנית והאוצרת:

טליה רז היא אמנית, וחברה במכון השיתופי לאמנות "אלפרד" (החל מ-2012), בוגרת התואר הראשון והשני באמנות של אוניברסיטת חיפה (2007), ולמדה באקדמיה החופשית לאמנות פלסטית בהאג, הולנד (2000). 

השתתפה בתכניות רזידנסי והציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובחו"ל, ביניהן: מוזיאון חיפה, הגלריה העירונית בברמן, גרמניה, גלריה 39, ת"א, גלריית בטון בוקס, דיסלדורף, גרמניה, גלריית קיבוץ לוחמי הגטאות וגלריה חנינא, ת"א

ליאור שור היא אמנית חזותית, חברת המכון השיתופי לאמנות "אלפרד" (החל מ- 2013) ואוצרת בו תערוכות. בוגרת תואר ראשון B.ed בחינוך ובאמנות בתוכנית המצוינים של המדרשה לאמנות, בית ברל (2008). מטפלת מוסמכת באמנות (MA) מטעם אוניברסיטת לסלי (2014). מייסדת שותפה במיזם "חיות אמנות": קורסים מונחים לצפייה באמנות, המשלבים בין טקסטים חזותיים לבין טקסטים מילוליים.