אני כאן בתוך כאן בתוך כאן
أنا هنا داخل هنا داخل هنا
ליאור שור
ليئور شور
אוצרת: ד”ר רויטל משעלי
قيّمة: د. رفيتال مشعالي
* ערבית לאחר העברית العربية بعد العبرية
תערוכת היחידה של האמנית ליאור שור עוסקת ברוויה; באי-היכולת, או בהעדר הרצון, לתחום את האישי בגבולות ברורים וסופיים. התערוכה, המורכבת ממגוון חומרים, סגנונות, טכניקות ואופני מבע, מזמינה את המבקר בה להתבונן במקטעים מתוך רצף אסוציאטיבי חושני, עשיר ומתמשך של המרחב התודעתי של האמנית. היא בנויה באופן מעגלי ללא מרכז מובחן, שכן היא מסרבת לגדר את המעשה האמנותי ולייצר היררכיות בין מידע חזותי, מטען רגשי וביטוי חומרי. תחת זאת, התערוכה פורסת באופן סימולטני את המחשבות, הפעולות והחוויות יחד עם האופן בו הן מוצרנות. אלה מותירות סימנים בגוף, בנפש ובחומר, בדרך של עודפות וריבוי.
ניתן לומר כי חוויה של סינסתזיה עומדת בבסיס העבודות של שור, אל מולן העין כמו ממששת את הפרטים. רעיונות הופכים לצבעים, תחושות נפשיות למרקמים ונושאים לחומרים. היא מבקשת להראות את הדברים במילים ולהגיד אותם דרך הדימוי החזותי. שוב ושוב מבליחים ביצירתה אלמנטים, סימנים וסמלים: קשקשים, ואגינות, יצורים ימיים, דמויות שמוטות, שדיים ומניפות; כולם מתגלים ונבראים בחומרים שונים ובטכניקות שונות, כמעט מבלי משים, באופן המייצר את החזרה הכפויה כנושא מרכזי בתערוכה.
העבודות המונחות בחלל הן תוצר של עבודה עמלנית שקורית בתווך שבין הוראה, הדרכה, טיפול באמנות ויצירה בסטודיו. שור עובדת במקביל על מספר גופי עבודה, כאשר הקשב שלה לעולם אינו ממוקד במעשה יחיד, אלא מצוי במצב של ציפה "בין לבין". הסטודיו שלה הוא גם המרחב שבו היא מטפלת. עבודת היצירה שלה מתקיימת באינטרוולים שבין טיפולים ולפיכך, העבודות שהיא יוצרת הן גם כלי קיבול לתכנים שעולים במפגשים, מעין תגובה אמנותית. החומר וצורת העבודה נושאים תכנים נפשיים: עקבות ורסיסים מהמרחב הטיפולי מתורגמים לחומר ליצירה. מלאכת היצירה נקייה ממחשבה מושכלת, בעוד שהתוצר הסופי משלב גם מבט רפלקטיבי. האלמנטים רבי השכבות (הנצברות יחד מתוך המקטעים), נוסכים תחושות של עונג והיקסמות בה בעת שהם מהדהדים זיכרון של פצעים ומכאובים.
עבודותיה של שור עשויות מחומרים פגיעים, לעתים רכים ומתכלים, הממקדים את תשומת הלב בחוויה הנרשמת בגוף ובנפש. בשונה מצורת ההנצחה והזיכרון המאפיינים אנדרטאות (שעשויות על פי רוב ברזל או אבן), שור מזמינה אותנו לשהות במשך, בהתהוות, בהתכלות ובפגיעות, ולא בתוצאה או הלקחים שיש להפיק מהטראומה, כמתבקש ממעשה הזיכרון הלאומי-גברי. היא יוצרת חלל מדיטטיבי המעודד את הצופים להתבונן ולהרהר, כמו גם לנהל בינם לבין עצמם דיון אודות חוויה, קלט חושי, עקבה וזיכרון. היא מייצרת חלל שוויוני ומגוון המרמז למבקר בו כי אין נרטיב יחיד ואין דרך אחת לחוות או לייצג את החוויה הטראומטית. אין מדרג עונג ואין מדרג ולכאב.
ר.מ
يستقصي المعرض الفردي للفنانة ليؤور شور مفهوم "الإشباع"؛ ذاك العجز، أو ربما عدم الرغبة، في رسم حدود ثابتة أو نهائية للحيز الشخصي. يضم المعرض مزيجاً غير متجانس من المواد والأساليب والتقنيات وأنماط التعبير، داعياً الزوار للتأمل في شظايا ولدت من تدفق تداعيات حسيّة، غنية ومستمرة، تنبع من المشهد الذهني للفنانة. بني المعرض بمسار دائري بلا مركز محدد، إذ يرفض حصر الفعل الفني أو خلق تراتبيات بين المعلومات البصرية، الشحنة العاطفية، والتعبير المادي. بدلاً من ذلك، يبسط المعرض بشكل متزامن الأفكار والأفعال والتجارب جنباً إلى جنب مع طرق صياغتها، تاركةً آثاراً على الجسد والنفس والمادة من خلال الفائض والتعددية.
يمكن القول إن تجربة "الترافق الحسي" (السينستيزيا) تقع في جوهر أعمال شور، حيث تكاد العين أن تلمس التفاصيل. هنا، تتحول الأفكار إلى ألوان، والحالات العاطفية إلى ملامس، والمواضيع تتجسد في قوالب مادية. تسعى الفنانة لإظهار الأشياء عبر الكلمات وقولها من خلال الصورة البصرية. ومراراً وتكراراً، تومض في أعمالها عناصر ورموز: حراشف، أعضاء أنثوية، كائنات بحرية، شخوص متهاوية، أثداء ومراوح؛ تتجلى جميعها وتتشكل عبر تنوع في المواد والتقنيات، بأسلوب يبدو غير مقصود، ليدشن "التكرار القهري" كمحور ثيماتي مركزي للمعرض.
تنبثق الأعمال الموزعة في الفضاء من ممارسة دؤوبة تحدث في "المنطقة البينية" ما بين التدريس، الإرشاد، العلاج بالفن، والإبداع في المرسم. تطور شور مجموعات عمل متوازية، حيث لا يستقر انتباهها عند فعل وحيد، بل يظل في حالة من "التعلق الحر" في ما بين العوالم. مرسمها هو أيضاً حيزها العلاجي، ومنتجها الفني يتشكل في الفترات الفاصلة بين الجلسات. بناءً عليه، تعمل هذه الأعمال كقنوات يُعاد من خلالها صياغة مضامين اللقاءات العلاجية مادياً.
تحمل المادة وطريقة العمل شحنة نفسية: حيث تتحول الآثار والشظايا المستقاة من المجال العلاجي إلى مادة خام للإبداع. فعلُ الخلق هنا متحرر من المفهمة المتعمدة، بينما تدمج الأعمال المكتملة نظرة استرجاعية تأملية. هذه العناصر متعددة الطبقات - والمتراكمة من شظايا منفصلة - تثير مشاعر من اللذة والسحر، لكنها في الوقت نفسه تتردد بصدى ذكريات الجروح والآلام.
تتكون أعمال شور من مواد هشّة، غالباً ما تكون ناعمة وقابلة للتحلل، ما يوجه الانتباه إلى الطرق التي تنطبع بها التجربة على الجسد والروح. وخلافاً للمنطق التذكاري للنصب المحفورة عادة في الحديد أو الحجر، تدعونا شور للمكوث في الديمومة، في الصيرورة، في التحلل والهشاشة، عوضاً عن الانشغال بالنتائج أو العِبر المستخلصة من "الصدمة"، كما تفرضه عادةً أنماط الذاكرة الوطنية-الذكورية. إنها تبني حيزاً تأملياً يشجع المشاهدين على النظر، التمهل والتفكر، وعلى خوض حوار خاص حول التجربة، والمدخلات الحسية، والأثر، والذاكرة. يطرح التجهيز الفني الذي خلقته مجالاً متكافئاً ومتنوعاً، يشير إلى أنه لا توجد سردية واحدة مهيمنة، ولا توجد طريقة مثلى لاختبار أو تمثيل التجربة الصادمة. لا تراتبية للذة، ولا تراتبية للألم.
ر. م.
על האמנית והאוצר:
ליאור שור היא אמנית רב־תחומית הפועלת במגוון טכניקות, ביניהן ציור, פיסול, כתיבה, קרמיקה ובתערוכתה הנוכחית גם טקסטיל. עבודתה נעה בין מופשט לפיגורטיבי ועוסקת בעולמות של מסורות עתיקות - מטריארכליות, כישוף וארכיטיפים, תוך חקירה מתמשכת של החומר ואיכויותיו. שור מתעניינת ביכולת לחולל טרנספורמציה, “לטוות זהב מקש”, ולבחון כיצד תהליכי שינוי מתגלמים במפגש בין רעיון לחומר.
בוגרת לימודי אמנות מהמדרשה לאמנות, בית ברל (2008), ובעלת תואר שני בטיפול באמנות מאוניברסיטת לסלי (2014). הרקע הטיפולי נוכח בעבודתה ומקבל ביטוי בגישה החומרית והמטמורפית, המדגישה תהליכי עיבוד, שינוי והתהוות.
ד״ר רויטל משעלי היא חוקרת, אוצרת אמנות עצמאית, דרמטורגית ואמנית פרפורמנס אשר חיה ופועלת בתל אביב-יפו. משעלי היא בעלת תואר דוקטור באמנות חזותית מאוניברסיטת תל אביב. בכתיבתה וביצירתה היא עוסקת בזהות נשית, אימהות והחיבור ביניהן למרחב הציבורי. משעלי אצרה והפיקה תערוכות ואירועי אמנות בתל אביב, ברלין וארה״ב. חברה באלפרד - מכון שיתופי לאמנות ותרבות משנת 2021.
عن الفنّانة
ليئور شور هي فنانة متعددة المجالات تعمل في مجموعة متنوعة من التقنيات، بما في ذلك الرسم، النحت، الكتابة، السيراميك، وفي معرضها الحالي، المنسوجات أيضاً. تتراوح أعمالها بين التجريد والتشخيص، وتتناول عوالم التقاليد القديمة - الأنثوية (الأمومية)، السحر، النماذج الأصلية (Archetypes)، مع استكشاف مستمر للمادة وخصائصها. تهتم شور بالقدرة على إحداث التحول، "غزل الذهب من القش"، وبفحص كيفية تجسد عمليات التغيير في اللقاء بين الفكرة والمادة.
حصلت شور على اللقب الأول من كلية "همدراشا" للفنون في بيت بيرل (2008)، وعلى اللقب الثاني في العلاج بالفن من جامعة ليزلي (2014). تحضُر خلفيتها العلاجية في أعمالها وتجد تعبيراً عنها في النهج المادي والتحولي، الذي يؤكد على عمليات المعالجة والتغيير والتشكّل.