שמעון ולוקוקיד
אבי מילגרום / נעם ונקרט
אוצרת: יעל פרנק
21.02.2013 - 15.03.2013
אבי מילגרום הציג רסיסים מסיפור שנראה כי פורק מעולם דיגיטלי וחובר מחדש במציאות פיזית. הוא השתמש במסכים אלקטרוניים מעשה ידיו וערבב חיתוכים של הדפסות זולות דמויות הולוגרמה של סוסים, כלבלבים ואיילים המתחלפים עם תמונות נוף, עם הדפסות שהוכנו במיוחד, כדי ליצור קונסטרוקציות תלת־ממדיות, שנערכו לכדי סרט נשיונל ג'יאוגרפיק קופצני.
נעם ונקרט הציגה דיוקן עצמי בדמות רבי שמעון בר יוחאי: הרב שברח למערה, ישב בתוך האדמה, ניסה לחיות ללא גופניות, ושרף בעיניו את מה שראה כשיצא בחזרה אל העולם. דרך הסיפור היא עסקה במוטיבציות הסותרות שלה כאמנית: פרישה מהעולם וחדירה לתוכו. גם הציור עצמו מנסה לצאת מגדרו אך נשאר שטוח ופגיע.
הסיפור המקוצר על רבי שמעון בר יוחאי:
הלכו ר' שמעון ובנו ונתחבאו במערה. נעשה נס ונברא להם חרוב ומעין, והיו פושטים בגדיהם ויושבים עד צוארם בחול. כל היום עסקו בתורה; בזמן תפילה היו מתלבשים ומתעטפים ומתפללים, ואחר כך היו חוזרים ופושטים בגדיהם, כדי שלא יבלו.
ישבו שתים עשרה שנה במערה. יצאו וראו בני אדם שהם חורשים וזורעים. אמרו: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנים עיניהם מיד נשרף, יצאה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם, חזרו למערתכם!
חזרו וישבו שנים עשר חודש, אמרו: משפט רשעים בגיהנום שנים עשר חודש. יצאה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! ...
... יצאו מן המערה. כל מקום שהיה ר' אלעזר מכה היה ר' שמעון מרפא. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה.
(מתוך בבלי שבת לג ע"ב–לד ע"א)