In horror and longing
מירי צ'ייס
אוצרת: עדי בצלאל
ALFRED EXPRESS #4 / 29.03.2012 - 02.04.2012
מירי צ'ייס מבקשת להבין את התקופה בה אנו חיים, תקופה בה אנו הולכים והופכים להיות תלויי טכנולוגיה והאינטרנט הופך למקור הויטאליות שלנו.
העולם הוירטואלי מביא עימו שינויים רבים של תפיסת הזמן והמרחב ופנטזיות משוכללות היכולות לגרום לאובדן נפשו וגופו של הפרט. אך לא מדובר על תופעה חדשה שכן מקורות הפחד וההיקסמות האנושיים היו קיימים מאז ומעולם, והיטיב לעסוק בתחושות אלה תומס מאן בספרו "מוות בונציה" בו תיאר חזון או נבואה לקיצה של תרבות המערב במאה העשרים ותחושה כללית של אימה המתפתלת מתחת לפני השטח בתעלות ונציה הרקובות:
1912, ונציה, ערב מלחמת העולם הראשונה. סופר מצליח ונזירי מגיע לנופש בעיר החטאים, בה הוא מתאהב מבלי יכולת שליטה בנער צעיר ואט אט מאבד את עצמו ולבסוף את חייו. במקביל לחייו של הסופר שהולכים ואוזלים ונציה עצמה נמצאת תחת איומה של מגיפת הכולירה. אך המגיפה לא מתפרצת, בדיוק כפי שאהבתו לא מתממשת.
2012, ישראל, ונציה, יפן - אינטרנט. מאה שנה לאחר ספרו האפוקליפטי של מאן, צ'ייס יוצרת מייצב שמוקדש כולו כהומאז' לספרו של מאן ושואלת מה היה קורה אם תומס מאן היה כותב את הסיפור היום? מי היו גיבוריו? ומי תהיה ונציה? האם ונציה היא יפן או אולי היא הסייברספייס? מה קורה לנו כשאנו חוצים את המציאות ונכנסים לעולם האינטרנט?
בניגוד לסגפנותו של הסופר של מאן ומותו הבודד, צ'ייס משתמשת באמצעים פתייניים, מקסימה את הצופה על ידי אובייקטים מאירים ומזמינה אותו להיכנס פנימה לעולם שגבולותיו אינסופיים.
האובייקטים והמייצבים עשויים מהחומרים הבסיסיים המרכיבים את הטכנולוגיה העכשווית: מסכי מחשב, נורות לד, סרטי וידאו ודימויים מהאינטרנט. המייצב עשיר בסימבוליקה דקדנטית הקשורה בוונציה, בתרבות ההמונים העכשווית וביפן: בכחוס אל היין המסמל את הנאת הבשרים, קופידון המתגלה באכזריות חיצי האהבה שלו וגולגלות המייצגת את המומנטו מורי והמוות האורב בפינה. בסרטי הוידאו המשולבים במייצבים אנו פוגשים בדמותה של איימי ויינהאוז ההולכת ומאבדת מחיוניתה, ובגונדולר שיכור ומקועקע.
ונציה בספרו של מאן נרקבה ושקעה לפני מאה שנה ועולם זה אבד, אולי האינטרנט הוא סנוניתה הראשונה של השקיעה החדשה.