אירה קרמר
נולדה בפולטבה (אוקראינה) ב1989
2006-2010 לימודים תואר ראשון בפילולוגיה ופדגוגיה
ב 2012 עברה לתל אביב
2015-2019 לימודים בבית הספר בסיס לאומנות ותרבות
2018 ירידי אמנות באיטליה
2021 גלריה East window בתערוכה קבוצתית Shame Radiant
2021 תערוכת pop up בבניין לפני הריסה - I am a dreamer so i need to sleep all the time. אמנית מובילה ואוצרת בתערוכה קבוצתית.
ליצירת קשר ותיק עבודות נרחב באינסטגרם:
or
מצורפת ביקורת על העבודות האחרונות:
״חופש ואמת״
האמנית נותנת לעצמה להתגלות על הקנבס בתיווך מינימלי ככל האפשר של רעיונות מופשטים. מורגש ניסיון לנקות את הצורך בסיפור, התוצאה היא סדרות קצרות של ציורים, אשר לעתים במבט לאחור מתגלות בהן תבניות או משפחות של תנועות - כמו סידור החוויה האנושית הרגילה, המקבל משמעות לאחר זמן ומשנה אותה לאחר זמן נוסף. באופן כללי נדמה כי זו המטרה של היצירה, אם יש לה בכלל מטרה, לתת לאנושיות מקום צבע וצורה. האמנית משתמשת בעצמה כמעבדה להתנהלות אנושית עם צבע צורה וחומר.התנסות לא מוגדרת, ההתנסות לא נעדרת מודעת עצמית ואמנותית אבל איכשהו הדיאלוג עם האחר/אחרות הוא בהימנעות כדי לממש ריווח בו עצמיות יכולה לפרוח.
על אף הצורך, כמעט כפיה, של עולם האמנות העכשיוי בנרטיב אחוד ובעיקר תקשורתי ומתוקשר, היצירה שואפת ש"הציור הוא הציור", קרי למצוא שחרור בספורדיות. זוהי מעין תכליתיות ללא תכלית קאנטיאנית, אבל במובנה העמוק (לא סתם המובן בו לעבודת האמן יש תכלית, הציור במקרה הזה, שאין לה תכלית בחיי המעשה), שבה התכליתיות נוכחת רק בעשייה המתמדת, כך שהיא מעין אופק בו התכלית של כל עבודה או מקבץ עבודות מתארגנת ומאפשרת מנוחה חופשית גם לצופה, אם הוא נותן לארגון הספורדי (אוקסימורוני ככל שיהיה) לגעת בו. חופש אמיתי בלי ויתור על מחויבות והתמסרות, כמעט ללא ידיעת האמנית - פרימיטיביות אמיתית (לא חיקוי של פרימטיביות או דימוי שכלי של מהי פרימטיביות או מסע ממשי ל"תרבות פרימטיבית" על ידי נסיעה רחוק או עמוק בתוך תחכום עירוני מודרני.
כך האמנית מתמידה בהימנעות מאבסטרקטיות אבל לא אל הקונקרטי כמו בהיפר ריאליזם או מטרימיו או אל הטבע ה"פשוט", בניסיון להימנע משיום או השפעה ושימוש בקטגוריות ומילים אבל לא בבריחה אל הקצה האחר, כזו שתמיד בעצם רק מנכיחה את שלטונם של קטגוריות ומילים. מתקבל ניסיון עדין לשמור על איזור ביניים, שמשמר חיות בסיסית של יצירה כמעט ילדית וקישוטית לפעמים אל מול מכבש של משמעות דרך רעיונות במילים.
במובן מה התחושה היא של עבודה שאמנית כזו העוברת דרך האמנית ומשתמשת בה, אבל אמנית שחיה במרחב העירוני אונלייני עכשיוי ולא במרחבי סיביר." (ד.ק 2022)
