TRANSIT
תערוכה קבוצתית ואירועים חיים משותפים של אמני גלריה אלפרד (ת"א) וגלריית Betonbox (דיסלדורף, גרמניה) ואמנים אורחים
אלפרד
שרון אזגי, ליאת דניאלי, רותי זינגר, רויטל משעלי, אמי ספרד, אפרת רובין, טליה רז, רותם ריטוב וליאור שור
אורחות
יעל בן שלום, הדס דוכן, יעל מאירי ונטע-לי פלדסמן
Betonbox
סוזאן היל, מאבי גארסיה, הייסינתה הווסטאד, פלוריאן זיי, מרייקה פיפל, אלנה קולבסינה, גבריאל קייזר-שנץ וליאוניד סוקרנסקי
05.02.22-29.01.22
TRANSIT
בתערוכה הקבוצתית טרנזיט ובאירועים הנלווים משתפים פעולה הקולקטיבים אלפרד (תל אביב) ו-BetonBox (דיסלדורף, גרמניה). שיתוף הפעולה בין הקולקטיבים החל ב-2015 והוצג בנקודות זמן שונות בדיסלדורף ובתל אביב. הכותרת לפרויקט המשותף השלישי, טרנזיט, נבחרה מתוך האתגרים הייחודיים שהציבה בפנינו המגיפה, וביחס לנושא השנתי "הווה מתמשך". לאור הגבלות התנועה המתמשכות וקשיי התקשורת נוצרה חלופה רעיונית לתצוגה פיזית, והמגבלות מונפו לכדי אתגר אמנותי של מימוש שיתוף פעולה שונה מהרגיל בין הקולקטיבים.
החקירה האמנותית הוקדשה לאתגר שמציבה תקשורת מרחוק ולמושג "הוראות הפעלה". העבודות, שנשלחו מחברי בטון בוקס כקבצים דיגיטליים או כהנחיות פעולה מילוליות, שימשו כטריגר לתגובות אמנותיות של חברות אלפרד והאמניות האורחות, חלקן פרי תכנון מקדים וחלקן בהתהוות במהלך האירועים. חלק מהמשתתפות הישראליות יצרו אובייקטים חדשים המתייחסים לכותרת הפרויקט וחלק אחר מגיבות לקבצים שנשלחו, ולנוכחותן החומרית של העבודות בתערוכה.
מגוון העבודות בטרנזיט מושתת על יציאה מאזורי הנוחות וויתור על שליטה. העבודות נוצרו מתוך תגובה, תרגום, התערבות או פרשנות לרעיונות האמנותיים האחד של השני. אופי העבודות והצבתן בגלריה חושף את הקיום הבו-זמני של המשתתפים כיוצרים ומציגים בפעולה משותפת ובחלל משותף. המשתתפים נותנים ומגיבים באופן סימולטני להוראות ההפעלה, אחד לשני ולקשר שנטווה מראש.
ליאור שור משתמשת בחלל הגלריה כסטודיו. היא יוצרת אובייקטים שמגיבים בזמן אמת לעבודות המוצגות ולתנועת המבקרים, בדיאלוג עם הוראות ההפעלה שהם מוזמנים להשאיר לה; אמי ספרד מציירת בזמן אמת דיוקנאות של משתתפי התערוכה, "משנעת" לחלל את מי שלא יכלו להיות בו בזמן אמת עקב המגבלות. המדפסת הממוקמת בחלל פולטת מתוכה את רישומי הדיוקן, כמו גם את רישומי התגובה הדיגיטליים של ספרד לפעולות המתרחשות בחלל הגלריה; נטע לי פלדסמן, שחיה בפורטוגל, יצרה עבודת וידאו שתוכננה להיות מוקרנת על גבי אובייקט מגבס. לאור מגבלות ההגעה, טליה רז יצרה אובייקט חדש לפי הנחיותיה של פלדסמן, עליו מוקרנת העבודה; רותי זינגר וטליה רז משחזרות ציור של אלנה קורבסובה מבטון בוקס בפעולה חיה מול קהל. הוראות ההפעלה שקיבלו כוללות צילומים והסבר על מקורות ההשראה, כך שיוכלו לצייר על גליל נייר האורז באותה הרוח; אפרת רובין שלחה קובץ סקיצת מחול לרותם ריטוב שחיה בברלין. ריטוב הגיבה וצילמה וידאודאנס (המוקרן כעת על התקרה) אליו אפרת הגיבה שוב במחול חי שנערך בגלריה במהלך התערוכה; חלק מהדיאלוג בין המשתתפות נסב סביב סוגיות של זהות ומעבר בין זהויות. יעל מאירי מציגה על רצפת החדר הקטן עבודת וידאו העוסקת בזהות בין מגדרית שבה נראים זיפי זקן הולכים ונמוגים; עבודת הסאונד של מרייקה פיפל עוסקת בשאלות של חיפוש והגדרה עצמית, ואילו עבודת הסאונד של סוזאן היל עוסקת באובדן הזהות האישית בתוך סבך המנגנונים הבירוקרטיים; ברישומיה של רותי זינגר מופיעים חפצים אישיים של חברות אלפרד, הנושאים משמעות של מעבר-דורי או מעבר בין ארצות; מוטיב המעבר וחוסר היכולת לעבור חוזר גם בצילומי הדלתות של הייסינתה הווסטאד מקבוצת בטון בוקס. במיצג "ארט וושינג", תוך תליית כביסה, סחיטה והלבנה, בוחנת רויטל משעלי שאלות שנוגעות לכביסה מטאפורית, דרך פעולות קונקרטיות. משעלי תצרף ותתלה על חבלי הכביסה גם את הרישומים של זינגר ואת פסל הבגד במרקם הכותל של ליאוניד סוקרנסקי. הפסל שונע לישראל כקבצים דיגיטליים, הודפס בישראל וייתלה מחדש בגרסתו הניירית; לאלה יצטרפו הרישומים של רותם ריטוב בשיתוף הקהל. ריטוב שלחה קובץ מסדרת עבודותיה "שחור ופתור", מלווה בהוראות לקהל המוזמן לחשוף את הדימוי המסתתר בה; פלוריאן זיי מציג וידאו שבו נשרף טקסט שעוד לא נכתב במכונת הכתיבה, נותר תקוע בלימבו של ההתהוות; יעל בן שלום מציגה אנימציית סטופ מושן בה מרצדות מדרגות נעות שכיוון תנועתן ויעדן אינו ברור; שרון אזגי מציגה את העבודה "אל תיגע בי" – מערכת הידרופונית המותקנת בתוך שולחן קפה שמטרתה להוות בית גידול של הצמח "מימוזה ביישנית" המכונה גם "אל תיגע בי", שתכונתו הבולטת היא התכווצות העלים שלו אל מול מגע. המערכת מטפטפת טיפת מים על העלים בכל רבע שעה; ליאת דניאלי והדס דוכן מזמינות את הצופה לזרוע כוונות ולהטמין משאלות-לב כמוסות באמצעות שתילת תפוחי אדמה בחלל הגלריה, כחלק מטרנזיט המסמן גם את המעבר לתערוכה הבאה.
על הגלריות:
בטון בוקס היא גלריה שיתופית הקיימת מאז 2010 בעיר דיסלדורף, גרמניה, ומונה חברים קבועים ואמני לוויין נוספים, העובדים עם הקבוצה סביב פרויקטים שונים. הגלריה ממוקמת בבונקר עילי שנבנה בתקופת מלחמת העולם השנייה.
אלפרד היא גלריה שיתופית הקיימת מאז 2005 בתל אביב, ומונה 10 חברות.ים. הגלריה עברה מספר חללים בעיר בשמונה שנותיה הראשונות. בשנת 2014 התרחבה למכון שיתופי לאמנות ולתרבות, ומאז ממוקמת בבניין בן 3.5 קומות בסמטת שלוש, המכיל בנוסף לגלריה גם סדנאות וחללי סטודיו לאמנים מתחומים שונים.
שנת התערוכות: הווה מתמשך
התערוכה טרנזיט היא השישית בשנת התערוכות 2021-2022 המוקדשת לנושא הווה מתמשך. השנה תתמקד בחוויית המציאות שהתערערה מאז תחילת 2020, כתוצאה מכוחות מנוגדים של האטה ושל תנופה שפעלו במקביל ועיוותו את תחושת הזמן והמרחב. בשל חוסר היכולת לתפוס את ההווה ולתכנן את העתיד, נדרשנו לסתגלנות, לפיתוח מנגנוני התמודדות ולשבירת הרגלים ופרדיגמות – לתנועה מתמדת בהווה מתמשך.
חברי קבוצת אלפרד הזמינו יוצרים ויוצרות להגיש הצעות העוסקות במושג "הווה מתמשך" כפרשנות אמנותית או כפעולה ממשית הצופנת בחובה הדהוד אל העתיד, מתוך רצון להציג ניסיונות אמנותיים המציבים במרכזם את אי הוודאות כעקרון מנחה; רעיונות העושים שימוש במערכות חוקים ובהגיונות פנימיים שישפיעו על מהלכה ועל משמעותה של התערוכה; תערוכות המתמודדות עם אי-ודאות בהקשר לחלל התצוגה ולמשך התצוגה, ומעודדות התרחשויות חיות וסימולטניות בחלל הגלריה ובמרחב הווירטואלי כאחד.